<h1>הרוקח סימן קצ"ה</h1>
<h2>דף כא.</h2>
שילח ביד א"י עירובו להוליך לישראל שיניח לו עירוב בפרק בכל מערבין השולח את עירובו ביד חרש שוטה וקטן או ביד מי שאינו מודה בעירוב אינו עירוב ואם אמר לאחר לקבלו הימנו הרי זה עירוב אם נתברר שנעשה המעשה כגון בעומד ורואהו. הרי אע"ג דליתיה בשליחות העירוב כשר לכשיגיע ליד אחר, הוא הדין גט השולח ביד א"י לישראל וכתוב באיגרתו לישראל תהיה שלוחי ותתנו לאשתי אותו הגט הוי גט אע"ג דנכרי ליתיה בשליחות דלאו בר שליחות הוא. והא דאמרי' בשילהי מסכת מעילה שלח ביד חרש שוטה וקטן עשו שליחותן בעל הבית מעל וכו' עד כאותה ששנינו נתנו על גבי הקוף והוליכו הרי זה עירוב פי' כגון שאמר לאחר לקבלו ולא תקשי ההיא דערובין כגון שעומד ורואהו וכיון דעבד שליחותיה הוי עירוב גבי מעילה כגון ששלח ביד חרש שוטה וקטן ואמר לאחר לקבלו מידו הילכך בעל הבית מעל מדאורייתא.
